משאבים מתחדשים בע"מ נ' הועדה המקומית המשותפת לתכנון ובניה מתחם בז"ן ואח'

פסק דין

בפני עתירה להורות למשיבה מס' 1 שלא להתנות את מתן היתר הבניה להקמת מתקן לטיהור שפכים במתחם בתי זיקוק, בקבלת אישורו של המשיב מס' 2 על תשלום היטל ביוב ואגרת הנחת צינורות בהם חויבה העותרת. כן מבוקש להורות על ביטול החוב נשוא דרישת התשלום. לחילופין מבוקש להורות למשיבה 1 להעניק לעותרת היתר בניה כנגד הפקדת ערבות מתאימה להבטחת תשלום ההיטל והאגרות.

הצדדים

1.         העותרת עוסקת בפיתוח ויישום פתרונות מתקדמים למחזור מים וטיפול בשפכים. המשיבה מס' 1 (להלן – "הועדה המשותפת") הינה ועדה שהוקמה מכוח צו התכנון והבניה (ועדה מקומית משותפת למתחם בז"ן), התש"ע-2010 (להלן – "צו ההקמה") ובהתאם לסמכות הקבועה בהוראות סעיפים 37-39 לחוק התכנון והבניה התשכ"ה-1965 (להלן – "החוק"). בהתאם לאמור לסעיף 4 לצו ההקמה, לוועדה המשותפת ניתנו כל הסמכויות המוקנות על פי דין לוועדה המקומית לתכנון ובניה ומכוח זאת מוסמכת היא ליתן היתרי בניה בתחום הועדה המשותפת.

המשיב מס' 2 (להלן – "התאגיד") הינו תאגיד מים שהוקם מכוח חוק תאגידי המים וביוב, תשס"א-2001 (להלן – "חוק התאגידים"). החל משנת 2010 העבירה עיריית חיפה את ניהול מערכות המים והביוב בתחום השיפוט של העירייה לתאגיד.

רקע בקצרה

2.         העותרת הגישה בקשה להקמת מתקן לטיפול בשפכים והשבת מים בתוך מתחם התעשייה של בתי זיקוק במפרץ חיפה, באופן שהמתקן ישאב מים מנחל הקישון ויטהר אותם ביחד עם טיהור שפכי בז"ן לשימוש חוזר לתעשייה.

3.         בישיבת הועדה המשותפת מיום 4.8.10, החליטה הועדה לאשר את הבקשה להקמת המתקן לאור חשיבותו למשק המים. הועדה התנתה את מתן היתר הבנייה במספר תנאים. בין היתר, נדרשה העותרת לשלם היטלי פיתוח שונים הן לעיריית חיפה והן לתאגיד. דרישת התשלום מטעם התאגיד כללה דרישה לתשלום היטל ביוב בסך 334,024 ₪ ואגרת הנחת צנרת בסך 215,627 ₪ (להלן – "החוב לתאגיד"). כן נדרשה העותרת לשלם לעירייה היטל סלילה וניקוז בסך כולל של 591,531 ₪. אציין כי לעניין דרישת העירייה, והואיל ובימים אלה נבחנות האלטרנטיבות לגבי אופן החלת חוקי העזר הנוגעים לסלילת רחובות ותיעול על מתחם בז"ן אשר סופח לשטח השיפוט של עיריית חיפה, הסכימה העירייה לא להתנות את מתן ההיתר בקבלת מלוא התשלום שהיא סבורה שמגיע לה, ובמקום זאת לקבל מהעותרת ערבות בנקאית עבור מרבית הסכום.

4.         העותרת ביקשה להחיל הסדר דומה גם לגבי החוב לתאגיד ואולם בקשתה נדחתה. או אז, פנתה העותרת לוועדה המשותפת בדרישה שלא להתנות את מתן היתר הבניה בתשלום החוב לתאגיד, ואולם בקשתה נדחתה. 

כנגד החלטה זו הוגשה העתירה שלפנינו.

למען השלמת התמונה העובדתית אוסיף כי בעת ביקור נציגי הועדה המקומית במתחם הנדון בחודש מרץ 2010, הוברר כי העותרת הזדרזה ובנתה את המתקן ללא קבלת ההיתר הנדרש. 

טענות העותרת

5.         העותרת טוענת כי התניית מתן היתר הבניה בתשלום החוב לתאגיד אינה חוקית. לטענתה, התניית מתן ההיתר בתשלום שנוי במחלוקת, מהווה פגיעה קשה בזכות הקניין שלה. העותרת מפנה בין היתר להוראת סעיף 157(ה)(3) לחוק לפיה, על פי פרשנותה, מותר לוועדה מקומית (ועדה מקומית משותפת במקרה זה) להכפיף מתן היתר בניה רק לגבי חיבור הנכס למערכות המים והביוב - ולא מעבר לכך.

לחילופין, טוענת העותרת, כי על פי סעיף 145(ד) לחוק, רשאי מבקש ההיתר להמציא ערבויות מתאימות להבטחת תשלום ההיטלים כנגד מתן ההיתר, וראוי לאפשר לה להפקיד ערבויות על מנת שתוכל לקבל את היתר הבנייה.

6.          העותרת מעלה טענות רבות בעתירה כנגד החיוב עצמו. בין היתר טוענת כי היא מהווה "ספק מקומי" על פי הגדרתו בכללי המים, משכך אין עילה לחייבה באגרת הנחת צנרת; התאגיד אינו מספק מים לעותרת; המתקן אינו נזקק לחיבור למערך הביוב והמים; המתקן אינו גובל בצנרת שהניח התאגיד; המתחם בו מצוי המתקן אינו כלול בשטחים המחוייבים בחוק העזר להיטל ביוב ואגרת הנחת צינורות; וכן טענות רבות לגופו של החיוב שאין מקום לפרטן נוכח מסקנתי, כפי שיובהר להלן, כי לבית משפט זה אין סמכות לדון בטענות העותרת כנגד התאגיד.

טענות המשיבים

7.         הועדה המשותפת טוענת כי דרישתה לתשלום החיובים המוטלים על פי כל דין בקשר עם נכס בגינו מוגשת בקשה להיתר, לא זו בלבד שאינה מהווה פגיעה בזכות הקניין, אלא אף מחויבת מכוח הדין.  לטענתה, בנסיבות מקרה זה, התניית היתר הבניה בתשלום ההיטלים הינה סבירה ואין מקום להתערבות הערכאה המנהלית בהחלטת הועדה המשותפת.

8.         התאגיד טוען כי דין העתירה נגדו להידחות מפאת חוסר סמכות עניינית והן לגופה. התאגיד מוסיף על הדברים שטוענת הועדה המשותפת וטוען עוד כי העתירה מהווה ניסיון התחמקות של גוף עסקי מתשלום ההיטלים המוטלים עליו על פי דין וכי דרישת העותרת למתן ערובה במקום תשלום ההיטל אינה מעוגנת בחוק ופוגעת בעקרון השוויון. התאגיד מדגיש כי העותרת מקדמת הקמת פרוייקט עסקי גרידא  ואין מקום לנהוג עימה באופן שונה מיתר החייבים.

התאגיד מציין עוד כי טענת העותרת כי היא אינה נזקקת לשימוש במערכת המים והביוב ועל כן היא פטורה מתשלום ההיטל, מופרכת. כן נדרש התאגיד לטענות העותרת בנוגע לעצם החוב וטוען כי דינן להידחות מכל הנימוקים המפורטים על ידו בתגובתו.

דיון